לגלות את הלב 

לגלות את הלב.

יומיים לפני חג הפסח, יושבת בחדר שלי ומחליטה  לצאת ממצרים.

מחליטה שהשנה עלי לעשות  מעצמי חג, לא לעשות את עצמי.. אלא ממש לצאת ..לצאת לעצמאות עצמה בכל עצם מעצמותיי.

הבית עומד לו על כתליו מוכן ומזומן ללבוש בגדים לכבוד החג.

זה כל כך בולט לעין שכל הקירות מוכנים, כל הכלים ערוכים, וכל הפינות מאירות.

הניקיון הזה שיש בו תמימות  מרובה , מעמיד חלל חדש.

כמו פתאום יש מקום לעשות צעד ראשון לעבר הגאולה.

אני מתאמצת שלא להביא מילים קדושות במאמר הזה, תיבולי תורה עילאיים.. רוצה לנסות לומר מילים פשוטות

יהדות פשוטה הלכה למעשה... והמעשה קורא אותי לסדר.. לליל סדר בתוך כתליי, בתוך הבית שלי פנימה. המילה יהודייה משמשת עבורי נצח על פני כל תהום..

בחרו אותי להיות , האם אהיה?

האם זו שאלה לשמה? להיות יהודייה בחגי ובמועדיי בימיי ובלילותיי.. לדעת את חירותי בחותמת השם שבה הוטבעתי בחסד ראשוני.. ביציאה אל עולם נעלם. בהסכמה של הנשמה שבחובי לשרת את הסדר.. ולעשות אותו במילה בהתנהגות ובמחשבה..

ובלילה אחד חובתי לשבת ולהקריא לדורותיי הבאים את סדריי הפנימיים שלשמם נבראתי וצילם נקראתי

אדם.

ליל הסדר מעולם לא קרא אותי לשעבוד.. והרי אם אבחן בדלת אמותיי הרי כמעט בכל מעשה גשמי אמצא את האני שלי נשלט בתורה שאינה נמסרה בהר סיני..

החג הזה פורח יותר מכל חג אחר, הוא חושף נופים חיצוניים המעידים על עולמות פנימיים מלאי תשוקה ואפשריות, זה החג שלבושו  אביב  וצבעיו הינם אינסופיים..

המרחב הגלוי הזה , רחוק מלהיות שעבוד, זהו רגע מקודש שבו הטבע מגלה לנו את סודות הלב

את הצבעים האמתיים והפריחה הגלומה בלב שנחשף ומתאהב.

בפסח הלב של היקום נפתח- ואתו כל צמח מתחייה בגילויו.

הרמז העבה הזה של הטבע , בא ללמד אותנו היכן חירותנו.

לשים את הלב ככה פתוח לעולם, לאפשר לאור האלוקי לברך ולהתברך בו, לחלוק את אוצרותיי בשלל הצבעים המותרים, ולגלות את סודותיי ברבים בביטחון גמור שהכל בסופו של יום גלוי ונגלה.

להפוך לאדם שאינו מחזיק ואינו מוחזק, להלך בשדות הנרגשים ולאפשר לכל רמז להיות מורה דרך.

להתחבר ולחבר, לשרת את היקום שפותח לי את נסתרותיו כדי שאעלה לרגל אליו.

החג הזה מזמין ומפתה.. נוטע שורש בעומק המרחבים ומשם מעלה אותנו מחדש לעשייה ממקום של חירות הלב.

כשהלב בחוץ, האמת חיה, להיות יהודייה זה לחיות במצב של הודיה תמידית על האפשרות לגלות אמת

הקציר של אמונתי הוא נתון של למצוא אותה בכל חי..

לאסוף עומרים ולהביאם אל היעד- החיים עצמם.

להאכיל ולהשביע באלומות חן משדות נרחבים של עולמות עליונים ותחתונים שכבר עכשיו מתכוננים ללבוש לבן ולצאת החוצה במחול אינסופי של אהבה היודעת את דרכה דרך חגי יהדותה המובילים אותה בכל שנה להזדמנות גדולה יותר, לחגוג את אמיתת היותה בעולמו של בוראה

בתוך מעגל חיים יציב ומוחלט המתגלה בדרכו בכל מועד עם גוון ויעד חדש.

האם זו אינה החירות הגדולה ביותר?

לדעת שיש מישהו שיודע את הדרך , ולצעוד בה בכל שנה בצעדים של אדם הנברא ובורא בכל יום ושותף לבוראו ביצירת עולם – עולמו ההולך ובא ומתמזג עם הקיים באחדות ובשלווה.

להגיע הביתה בחג זה תמיד מרגש , השולחן המטעמים , אמא, המשפחה, ויש שלהגיע הביתה בחג זו ידיעה חדשה

שהנה הגעתי לחג הזה שלעולם אינו יחזור ואני מחליט לצאת ממצרים ולהסתכל על חירותי דרך יהדותי , לשרת אותה בתנועה פנימית מתחדשת אינסופית, ולחלוק אותה בשולחן החג דרך מהות ודוגמה חיה..

לחלוק את האמת עם העולם, לגלות את הלב

ולאהוב.

חג שמח ומתחדש לכולם.